גישת הלימוד מבוססת על ההכרה כי בכל אחד ואחת קיימת מוזיקליות ויכולת יצירה. ככל שיצירתיות זו תתפתח כך האדם יוכל לחוות ולפתח יכולות ביטוי, מחשבה ויחסים בין אישיים אמיצים ומעצימים.
כדי לטפח יצירתיות עלינו לקבל הנער/ה כבעלי ערך ללא תנאי, ליצור אוירה שאין בה שיפוט, לשמור על הבנה אמפאטית, ולאפשר חופש מחשבתי ורגשי; לכן ועל בסיס תנאים אלה מתודת לימוד המוזיקה, שמה דגש על היכולות והצרכים של כל נער ונערה ומציאת המוזיקה הפנימית בכל אחד ואחת מהם. שיטת הלימוד מעודדת חקירה פעילה וחופשית של המוזיקה אותה מביאים הנערים כשבעזרת הדרכה, הם מגלים בעצמם את היכולות המוזיקליות שלהם ומקבלים את הביטחון לפתח אותן.
נגינה
מה קורה כשאנו מנגנים? לבד, או ביחד עם אחרים? מדוע אנחנו רוצים לנגן? ומדוע אנחנו בוחרים בכלי כזה או אחר? כלי המוזיקה הם אובייקטים קבועים המשרים הרגשה של קביעות וביטחון. בנוסף כלי נגינה מהווה המשכיות לגוף דרך המגע של הפה או הידיים , לפי ויניקוט (, 1971) הכלי המוזיקלי יכול להוות אובייקט מעבר : הכלי-האובייקט יכול להיטען על-ידי רגשות פרטיים של המנגן, ויחד עם זה אפשר להשתמש בו כאמצעי ליצירת קשר עם אדם נוסף. הנגן יכול לשמוע את הצלילים המוחזרים אליו מיד ויחד עם זאת לחוות את הקשר עם נגן/ים שמשחקים / מנגנים אתו ובכך לחקור את הגבולות שבין העצמי לבין האחר. יש פה עניין של שליטה: הכלי לא יגיב מבלי שיפעילו אותו ולא "יתנגד" להפעלה. בנגינה אנו לומדים שהמוזיקה יכולה להכיל את כל טווח הרגשות, אפילו רגשות "שליליים" שהם מפחידים מדי מכדי לדבר עליהם.
האדם היוצר את המוסיקה נדרש לקואורדינציה מורכבת של הראש, הפה, הסרעפת, הידיים, האצבעות, הרגליים, ולמעשה כל חלקי הגוף. לכן העשייה המוסיקאלית גם יוצרת חוויה גופנית משמעותית.
נגינה מחייבת הקשבה, שימת לב לפרטים, מחשבה וחיבור עם תחושות ומאפשרת הפנמה של דפוסי למידה- תרגול, אמון, שינון, לימוד עצמי, משמעת עצמית כלומר: היכולת להתמיד במטלות עד להשלמתן, סבלנות וסובלנות, תפקודי קשב, קואורדינציה ותפקוד מוטורי
עבודת צוות(להקה)
הקשבה לכלים האחרים, לנגנים האחרים, יש בה מקום להתבלט וחשיבות למתן מקום לאחרים. אלו מפתחים את היכולת לאמפטיה , את היכולת להקשבה והיכולת להשיג . הנגינה המשותפת יוצרת נורמה של שיתוף פעולה ושל מחוייבות ולכידות קבוצתית. היכולת לשמור על מקצב וחיבור עם שאר הקבוצה מסייעת לארגון, לשליטה ולתחושה של סדר ולכידות בחיי הנערים. מחקרים טוענים (רוזמן 1995 ) כי פיתוח יכולות אלו דרך נגינה מסייעים לקלוט ולעכל תכנים בתהליכי למידה
הפסנתר
הוא גדול, מסיבי ואי-אפשר להתעלם ממנו. הוא מגרה לגשת אליו ולהפיק ממנו צלילים, אך אפשר לחוות אותו גם כמאיים ומפחיד ( צריך להיות פסנתרן כדי לנגן, מוזיקה קלאסית ..). כל האלמנטים של המוזיקה מוצאים את ביטויים בנגינה בפסנתר, אך זהו הכלי היחיד בחדר שבו המלודיה, ובייחוד ההרמוניה, תופסות תפקיד מרכזי. הפסנתר הינו דו ממדי ועל כן כל הסולם פרוש, הוא מצריך עבודה של שתי ידיים ביחד, אך גם מאפשר הפרדה של הנגינה למלודיה והרמוניה כמו גם מאפשר לפשט את ההירמון ( נגינת בס או אקורדים משולשים פשוטים).
תופים
את התוף אנו מוצאים במסורת העתיקה של מוזיקה וריפוי, כשהשמאן תופף בתוף ושר את שיר הריפוי. השמאן היה מתופף תיפוף מונוטוני שנמשך שעות מספר ושאמור היה להעביר את המשתתפים למצב תודעה אחר. תיפוף מונוטוני משמש למטרות היפנוזה והתכנסות עצמית על-ידי יצירת קשר עם פעימות הלב.
מבנה מערכת התופים מייצר תחושה של מבצר מוגן , מאחוריו ניתן להכות בכוח, המערכת בנויה כמעגל כשהמתופף סוגר את הצורה לכדי שלמות. כמו כן בתוף מנגנים בעזרת המקלות תיפוף המעניקים עוצמה יתרה לנגינה, וריחוק מסויים המגן על המתופף.
עם התוף מתקשר הקצב, שהוא האלמנט הבסיסי ביותר בכל סוגי המוזיקה. לקצב שתי פונקציות עיקריות:
# הקצב מהוה גורם מארגן במוזיקה. הפעמה הבסיסית היא הבסיס לארגון מוזיקלי-ריתמי, בסיס הזמן של חוויה ופעילות מוזיקלית. הפעמה הבסיסית נותנת תחושה של מסגרת שנוסכת ביטחון, איזון ושליטה. מתן קרקע ריתמית דרך שימוש המשכי בפעמה בסיסית מייצר בסיס ריתמי לאלתור/ לנגינה. פעמים רבות המטרה המוזיקלית היא להביא את המודרך לחוות את הפעמה הבסיסית.
נער שעולמו הפנימי כאוטי ומבולבל, דבר המתבטא במוזיקה שהוא יוצר, דרך שימוש בתבניות קצביות מארגנות, מכניס את התיפוף של הנער למסגרת מאורגנת. כך מתארגן גם עולמו הפנימי.
# הקצב הוא גם נותן האנרגיה שבמוזיקה. חוויית המקצב מעוררת באדם תהליכי חיים בסיסיים הפועלים בקרבו, מודעים ובלתי מודעים, ממקדת ואף מחזקת את תחושת החיים שבו. זו תחושה שגורמת עונג (קרייטלר וקרייטלר, 1980). ככל שהמהירות גדלה, כך נוצר מצב של עוררות שמביא תחושה של שחרור ופורקן.
מתוך הרגשות האנושיים, הרגש הספציפי שמתקשר עם התוף הוא רגש של כעס, זעם, תסכול. ניתן לחוות רגש זה על-ידי תיפופים חזקים על התוף. בעצם התיפוף משתחררת אנרגיה פיזית ונפשית, שגורמת לתחושה של עייפות פיזית יחד עם תחושה של שחרור ופורקן.
גיטרה
היא כלי אטרקטיבי מבחינת צורתו וצליליו. הגיטרה בינונית בגודלה וקל לנייד אותה ממקום למקום- על כן מייצרת תחושה של יכולת עצמאות וחופש ( סוג של חבר שאפשר לקחת לכל מקום , הגיטרה הינה כלי שמשמש רבות במפגשים חברתיים). היא אינה מאיימת ואפשר לנגן בה, לנוע ולהתנועע תוך כדי כך. היא מאפשרת יצירת קצב והרמוניה, צורתה היא כשל גוף נשי , מועגל ומנגנים בה כשהיא קרובה לגוף – מייצר תחושה אינטימית ומחבקת ומאפשרת לחוש את הרטט בבטן , היא מגנה ( אנו מאחוריה) , יש בפריטה תחושה המדמה ליטוף . הגיטרה היא סמל הרוקנרול – מסינגרסונגרייטרים ועד למטאליסטים קשוחים – יש לה טווח של אפשרויות ביטוי הן אינטימיות והן כוחניות .
קול
מייצר צלילים מתוך הגוף המהדהדים החוצה על כן זהו כלי המוציא החוצה את הפנים – על כן הוא מבטא בצורה הכי ראשונית את האדם( מתבטא במנעד , עוצמה, איכות, יכולת להתאים עצמך – הרמוניות, דיוק) . הוצאת קול יכולה לאיים עבור אחד ועבור אחר לבטא את הבטחון שלו/ה בעולם ובעצמו/ה .
(מתוך : צלילים לנפש:תרפיה במוזיקה עם ילדים פרופ' דורית אמיר)